מחוז אברוצו: פסטה וונגולה, קילומטרים של פארקים, ומונפלוצ'יאנו

אברוצו ממוקם באמצע של איטליה. שם, ממש סמוך ללאציו, המחוז שרומא בירתה. אברוצו נמצא ממש מהעבר השני של רכס האפנינים שמפריד ביניהם וחוצה את איטליה לאורכה במרכז. מהצד השני של ההרים תוחם אותו החוף האדריאטי ובאמצע - מחוז יפייפה ומאוד ימתיכוני בנראות שלו. יש בו שפע של עצי זית וכרמי גפן, הרבה גבעות, וים. תרבות ואווירה של דרום איטליה אבל עם אקלים מתון והרבה יותר סדר ונקיון.

המחוז מוכר מאוד בזכות הטבע שלו. אותה נקודת הר של רכב האפנינים נקרא הגראן סאסו והוא נקודת ההר הכי גבוהה באיטליה אחרי האלפים, והאתנה. זה גם מחוז שיותר ממחיציתו עשוי פארקים לאומיים ומרחבים אקולוגיים שמורים - 38 פארקים אם לדיק במספר - ואומרים שקיומם עוזר לשמור על יותר מ 70% מהמגוון הביולוגי של אירופה. כך שנוסף לכחול של הים והחום של ההר, הוא גם מחוז ירוק מאוד ופראי. "חזק אך עדין" תיאר פרימו לוי את נופי המחוז. 

הזנים הכי מקובלים במחוז הם המונטפולצ'יאנו (אדום) וטרביאנו (לבן) ואל להתבלבל עם הטרביאנו הטוסקני שבדרך כלל מחוויר לעומת גרסתו האברוצזית והמעניינת בהרבה. המחוז הזה מייצר בעיקר יינות אדומים אבל ה- DOC הכי מפורסם שלהם הוא בכלל צ'רסאולו דארברוצו -
רוזה מלא גוף וחיוניות, עשוי 100% ענבי מונטפולצ'יאנו האדומים. נהוג לתת למיץ לשהות בין 8 ל- 18 שעות עם הקליפות מה שנותן לרוזה הזה נשכניות וצבע נוספים. ולכן גם זה לא מקרי שחלק מהיינות הכי טובים, מתוחכמים, טעימים ומעניינים במחוז הם מסוג רוזה. הרוזטו האהוב של רבסקו, והצ'רסאולו לה צ'ינצ'ה של יקב דה פרמו הם דוגמאות מעולות לכך. זן נוסף שמוכר שמוכר במחוז הזה זה ענבי הפקורינו.
מרבית אדמתה של אברוצו מרוכז מגיר וחימר כשהקרבה לים יותר, או לגראן סאסו מעניקות לאדמה ולגפן עומק ומיקרו אקלים שייחודי רק לה.