מהמדרון של הכרם הירוק 300 מטר מעל לעיר, וינה נשקפת במיטבה. שלא כמו הכרמים העתיקים מאחורי כנסיית הסקרה קור בפריז למשל, 7000 הדונמים של כרמים שעוטפים את בירת אוסטריה נמצאים בשימוש מלא ומפיקים פרי עבור עשרות היקבים שפזורים בגבעות שעוטפות את העיר. זכור לי שמישהו פעם אמר לי שוינה הייתה הראשונה לנטוע כרמים אורבניים, אבל אולי אני מתבלבלת. בכל מקרה, היא בטוח האחרונה שנשארה עומדת בתחום המסורת של יקבים עירוניים. 

ושם, ביקבים העירוניים של וינה נולדה המסורת של יינות גמישטר זץ - יינות בלנד של כרם יחיד, ובדרך כלל גם ותיק שכולל ריבוי זנים - סוג של זה מה שיש ועם זה ננצח. גמישטר זץ זו המקבילה האוסטרית של ויי וין הצרפתי (vieille vignes)  או הויניאס וייאס הפורטוגליים (vinhas velhas). הרבה פעמים כשהרם עתיק יותר, הכורמים אפילו לא תמיד יודעים מה הזנים שיש להם.

המסורת של יינות גמישטר זץ של העיר באה יד ביד עם מסורת אחרת, הורייגה (Heuriger). ההורייגה הם מן טברנות סוף קיץ כאלה שנפתחות לכמה שבועות בשנה אחרי הבציר ומגישות יין בקנקנים והרבה נשנושים של מאכלי אבות מקומיים. זה כייף כמו שזה נשמע. וככה, היינות היותר פשוטים של היקב, והראשי בהם הגמישטר זץ, נמזגו בלי הפסקה. 

מאז הימים הראשונים של המסורות האלה במאה ה-18 הם כבר נזלו לשאר מחוזות הארץ (למרות שהגמישטר זץ מוינה נחשב ל לגמישטר זץ היחיד עם הגנת מקור בחוקי ה DAC של המדינה). היום גם ההורייגה וגם הגמישטר זץ הן פרקטיקות מוכרות, וההוריגה של גוט אוגאו למשל הוא עצירה חלומית אם אתם באוסטריה במהלך הקיץ. 

מאז שמסורת הגמישטר זץ נפוצה הוא גם הפך כבר לסגנון מהודק ומדוקדק יותר. היום, אפשר למצוא יינות גמישטר זץ ברמה מאוד גבוהה - כמו הקרואיה של יודית בק - יינות מופלאים ומעודנים שנועדו גם ליישון ולאו דווקא לשתייה צעירה, קלילה ויומיומית.

מסורת היין הזו חביבה עליי במיוחד, ומביאה לשולחן מנעד של יינות מהכי כייף להכי מרשים. וכך או כך תמיד יש תחושת מקום נוכחת של כרם אחד ישן שנותן את כל מה שיש לו. אם עוד לא טעמתם אף פעם, אתם מוזמנים מאוד לנסות ולגלות את הסגנון היפה הזה. 

• Photo © AWMB / Gerhard Elze